<h1>בה"ג הלכ' גיד הנשה</h1>
<h2>דף מד:</h2>
ומנלן דהיכא דנותן טעם לאיסור אסור, דכתיב (במדבר ו', ג') וכל משרת ענבים לא ישתה, ותנו רבנן משרת ליתן טעם כעיקר, שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין אסור, ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה, ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתיר לאסורו עשה בו הכתוב טעם כעיקר ערלה וכלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין היתיר לאיסורן אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן (ע"ז ס"ז.) כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזה וזה בכדי אכילת פרס, טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו. ונותן טעם לפגם מותר, אמר רבי שמעון בן לקיש נותן טעם לפגם שאמרו אין אומרים קדירה זו חסירה מלח יתירה מלח חסירה תבלין יתירה תבלין, השתא מיהא פיגמא בטעמא דגיעול.
